היי, נעים מאוד, קוראים לי ברי ואני אגרנית לשעבר. לא אגרנית כפייתית, אבל אגרנית. רוצים הוכחות? שמרתי, למשל, 3 סרוויסים שקיבלתי מסבתא שלי (לאחד מהם יש 80 חלקים!), בובות מרופטות מהתקופה שהייתי תינוקת, ברכות שנה טובה שקיבלתי מחברות מבית-הספר היסודי ו…נראה לי שכדאי שאפסיק כאן.

לפני שאמשיך – אגרנות אה לה ויקיפדיה מוגדרת כך: הפרעה נפשית הגורמת ללוקים בה לאגור ולאסוף באופן אובססיבי חפצים ופריטים שונים, שלרוב חסרי כל שימוש או ערך ממשי.

אגרנית

איך השפיעה עליי האגרנות: הלכתי לאיבוד בבית שלי, כל חבר שהיה לי לא רצה להתארח אצלי יותר מכמה שעות, קשה לנקות כזה בית ולכן פשוט מוותרים על מבצע הניקיון מראש.

כל זה השתנה כשהכרתי את הארוקי!

את הארוקי הכרתי דרך חבר משותף. באביב 2008 כבר התגוררתי חצי שנה בטוקיו. עבדתי בעגלות כדי לחסוך כסף ללימודים לתואר השני. היה לנו בר שכונתי ליד איפה שגרנו ובו היינו מבלים בסוף יום עבודה מפרך. אני זוכרת שכשהארוקי נכנס וניגש לאדם, הבוס שלי, דימיינתי איך דמות מאנגה מוכרת קורמת עור וגידים והופכת לאמיתית. הארוקי גבוה, לבן, נטול שיער גוף, כיאה להרבה גברים יפנים, שיערו שחור, מכסה את כל המצח ונפגש עם העיניים שלו כשהוא מחייך. מכירים את החייכנים האלה שבשעתם הטובה ביותר העיניים כמעט ולא נראות, בגלל החיוך העצום שלהם? ככה בדיוק היה הארוקי.

מהר מאוד הפכנו לזוג. התאהבתי בו ממש וגם הוא בי. בספטמבר, חודש לפני העזיבה שלי, הצעתי לו להצטרף אליי לארץ. לא יכולתי לראות את עצמי בלעדיו. הארוקי, שהיה עיתונאי במגזין מחשבים מצליח, קיבל מהמו״ל הראשי את האפשרות להמשיך בעבודה שלו מהארץ. אני נסעתי לפניו והוא הצטרף אליי כעבור חודש. אני זוכרת את המבט שלו בזמן שעמד לראשונה באמצע סלון הבית שלי. הבית החדש שלו. הוא הסתכל סביב ואז בי, עצם עיניים ונתן שאגה. ואז הגיעו גם כל מיני מילים ביפנית וכשהוא קצת נרגע אז התחלתי להבין את האנגלית שלו ואני אתרגם: לאאאאאאאאאאאאא, מה זה לעזאזל הבלאגן הזהההההה? איך את חיהההההה? עדיף לישון ברחובבבבב! (כן, ליפנים יש נטייה להאריך את ההברות האחרונות במילה כשהם במצוקה).

עיצוב יפני מסורתי. נקי ומינימליסטי.

הבית באמת היה בשיא התוהו ובוהו שלו, הוא צדק. אנסה לתאר לכם מה הארוקי ראה: ספרים על הספה, ערימות בגדים על הכורסה, אחת מתוך 4 כורסאות בגדלים וצבעים שונים, עוד ערימות בגדים על הרצפה, תמונות על כל פיסת קיר, תמונות נשענות על הקירות, ניירות, חשבונות, דפים שנחו להם על הפסנתר, מעל הקלידים. זוועה אמיתית. אתם יודעים מה זה בלאגן ליפני? עד אותו רגע גם אני לא ידעתי. אפשר לתאר את זה במילה אחת: אימה!

באותו רגע בסלון, התחיל המסע שלי שבתחילתו ובמהלכו הסכמתי להושיט יד להארוקי ולתת לו להוביל אותי לסביבה מסודרת, נקייה ופשוטה. המסע הזה הוביל אותי לכתוב את 10 הדיברות לאגרנים לייט ולהתמודדות עם בלאגן כדי לעזור למי שחווה תסכול יומיומי מתוהו ובוהו סביבו.

מ-ת-ח-י-ל-י-ם

1. לוקחים 3 שקיות זבל שחורות/ירוקות. חשוב שהן לא יהיו שקופות, תכף תבינו למה. מחלקים את השקיות ל״כן״, ״לא״ ו-״אולי״ (עם מדבקות על כל שקית, שלא תתבלבלו). ניגשים לארון הבגדים, שופכים את כל תכולתו על הרצפה. עוצמים עיניים, לוקחים 5 נשימות עמוקות, מנקים את הראש לגמרי ממחשבות, פוקחים ומתחילים לעבוד הכי מהר שאפשר. מרימים בגד ומחליטים אם הוא ״כן״, ״לא״ או ״אולי״. סיימתם? תעברו לדיבר הבא.
2. את שקית ה״לא״ (או שקית ה'לעולם לא אלבש את זה יותר בחיים, נשבעת!') שמים מחוץ לבית, ליד דלת הכניסה. בגלל שהשקית שחורה, אטומה, לא תראו את הבגדים ולא תוכלו להתחרט.
3. ניגשים לטפל בשקיות ה״כן״ וה״אולי״. נתחיל מה״כן״. לתרגיל הזה קוראים אתגר בד הרצף – לובשים כל יום פריט אחר מהשקית ו…לא חוזרים על אותו פריט עד שמסיימים ללבוש את כל בגדי ה״כן״. נסו ותראו איך ה״כן״ הופך ל״לא״. בהמשך תעשו את זה עם ה״אולי״ וגם כאן שקיות ה״לא״ יוכפלו. באחריות!
4. מעילים, מכנסיים, שמלות חגיגיות – רק על קולבים. כל השאר – מקופלים בארון. שמירה על הכלל הזה הכניסה את הארון שלי לסדר מופתי ועזרה לי לא ללכת לאיבוד לעולם בכל מה שקורה בתוכו, פשוט כי ידעתי איפה כל דבר נמצא.
5. איך משתלטים על חדר מבולגן? קודם זורקים את הכל, אבל הכל, על הרצפה. לא מעיזים לסדר דברים במקום לפני שמסתיים תהליך הזריקה והמיון לשקיות השחורות. תהיו חזקים!
6. תתיידדו עם הצפרדע והטווס. הפח הירוק שימש אותי בעבר רק לאשפה. מתחילת המסע התחלתי למצוא את עצמי מגיעה אליו לעיתים תכופות יותר כלים שמעלים חלודה, מוצרי איפור שפג תוקפם ועוד…לטווס, הפח הכחול, מגיעים ספרים שהחתולה קרעה לי, חשבונות חשמל, דו״חות תנועה (לא עלינו) ועוד…
   

   שקיות למיון. היו לי פי 5 ממה שרואים פה בתמונה

7. דעו מתי הגיע הרגע לנבור בעבר. הכי קשה לזרוק חפצים סנטימנטליים, לכן מתחילים מהקל לקשה: מארון הבגדים, לספרים, לניירת ולחפצים שונים שנמצאים במטבח, לפינת התמרוקים, למזווה ולארון התרופות. סיימתם? עכשיו אתם מוכנים למפגש עם העבר שלכם.
8. כשאתם מול העבר שלכם תתחילו להגיד תודה. תודה לך סבתא על הסרוויס הפרחוני שהבאת לי כשעברת עם סבא לדיור המוגן ולא היה לך מקום בשבילו, תודה גם לך יניב, על האגרטל שנשאר ממך, כשהבאת לי זר פרחים לכבוד שלוש השנים שלנו ביחד. תודה לך בת דודתי ענת על עשרות המכתבים שכתבת לי כשהייתי בשליחות בצרפת בגיל 12. תודה, אבל הגיע הזמן להיפרד. שקית שחורה וישר לצפרדע.
9. להכניס לבית עזרי איחסון. בבית שלי כמעט ולא היה לי מקום לאיחסון. תוסיפו לזה את תופעת האגרנות וקיבלתם קטסטרופה. כשהוספתי מדפים שונים לחדר העבודה שלי הבנתי שבגלל שהתכולה גלויה ולא בתוך ארון, אני מחוייבת לשמור על הסדר (בהתחלה זה היה בשביל הארוקי, מהר מאוד זה הפך להרגל שטבוע בי).
10. מיחקו כל יום 50 מיילים ו-10 קבצים מהמחשב. זו המשימה הפשוטה ביותר (לפחות בשבילי) בתהליך ההתמודדות עם האגרנות. עשו את זה בבוקר, לפני שאתם ניגשים לאתגרים קשים יותר.

התוצאה. גם הבית שלכם יכול להיראות כזה מסודר.

רק כשתסיימו את התהליך תבינו שאגירת החפצים השפיעה עליכם פיזית ונפשית, הפכה אתכם לעייפים יותר ותקועים בעבר. סיימתם? הרבה יותר קל עכשיו לתכנן תכניות, לחשוב קדימה או סתם להתרווח על הספה וליהנות מכל מה שקורה סביב, מסדר וארגון בבית שלכם.

שיהיה לכם פסח מתחדש ושמח!

מאחלים
ברי והארוקי

נ.ב ב-24.3 באולם התצוגה של הום דיספליי, יום שישי, תשע וחצי, מתקיים אירוע ״פסח מודולרי״ – שפע של הנחות, מתנות, פינוקים קולינריים, שווה להגיע!

כנסו לפייס ותתעדכנו ברוח המודולרית